ד"ר אריאל צבל וגל חכים-אשר
מדוע ילדים מתעניינים בבעלי-חיים? ואיך עלול החינוך המדעי המקובל להחמיץ את ההתעניינות הספונטנית ולכבות אותה? בחינוך המדעי חסרה התייחסות לנושא המעניין ילדים במיוחד: רגשות בעלי-חיים. מכון אדם וחיה ומט"ח יצרו יחד סביבת למידה מתוקשבת המעניקה למורות ולמורים כלים חדשניים ללמד על רגשות בעלי-חיים בביה"ס היסודי, באתר הפתוח לכול: חיות איתנו.
ילדים ובעלי-חיים
לילדים יש עניין עצום בבעלי-חיים כי בעלי-חיים, ובמיוחד יונקים ועופות, מעוררים הזדהות וסקרנות חברתית. בעלי-חיים נעים ממקום למקום, מחפשים, מזיזים ומוצאים דברים, מתקבצים יחד במבנים חברתיים מוגדרים, קוראים זה לזה, מזהירים, מביעים חיבה, פחד, הנאה, כאב, סקרנות ושעמום, ומקיימים ביניהם יחסים אישיים. בקיצור, הם מתנהגים בדרכים המעידות על עולם חברתי, רגשי וקוגניטיבי דומה במובנים רבים לעולם שלנו.
נכון שאפשר להתעניין בבעלי-חיים כי יש להם גוף ייחודי, או מפני שהם מסוכנים לנו או שימושיים לנו. אולם יש בעולם אינספור דברים ייחודיים, מסוכנים או שימושיים, ואלה אינם מציתים את הדמיון הילדי כמו שעושים בעלי-חיים. הזדהות וסקרנות חברתית הן מוקדי משיכה חזקים יותר של ילדים לבעלי-חיים.
בעלי-חיים בחינוך המדעי
לימודי המדעים הם הזדמנות לטפח את ההתעניינות הספונטנית של ילדים לבעלי-חיים, אך הם גם עלולים להוביל להפסקת ההתעניינות ולעצירת אחד מתחומי ההתפתחות החשובים של האדם. בגיל הרך, החינוך הטרום-מדעי המקובל מתמקד במיון חיות ובמיון תכונות גופניות שלהן ("איך עושה פרה?"). בתקופה זו חיות גם תופסות מקום נרחב כדמויות מרגישות וחושבות המנהלות חיים חברתיים – בתוך מסגרות סיפוריות המצטיינות בהאנשה רבה, ללא יומרה מדעית.
בבית-הספר היסודי נכחדות המסגרות הסיפוריות המעניקות מקום לעולם הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי של בעלי-חיים. בעלי-החיים נדחקים במהירות לפינות נידחות בחינוך המדעי, שם הם זוכים להכרה אך ורק כמנגנונים אוטומטיים של מבנה גופני, תפקוד אקולוגי והתנהגות, וכן כעצמים שימושיים ומסוכנים. החינוך המדעי מסתער על כל רמז להאנשה בניסיון לשרש אותה, ואגב כך גם מוחק ממערכת הלימודים את המכנה המשותף הממשי הנרחב בינינו ובין בעלי-חיים ממינים רבים. סקרנות מדעית כלפי העולם הפנימי של בעלי-החיים שסביבנו אינה מקבלת מענה.
רווחת בעלי-חיים באירופה
מצב זה אינו הכרחי. באירופה פועלות תוכניות חינוך ממשלתיות לרווחת בעלי-חיים, בהשראת חקיקה לרווחת בעלי-חיים בת למעלה מיובל שנים. האירופים משקיעים הרבה ביישום החוקים שלהם, לרבות עידוד רב של מחקר יישומי. הממשלות גאות בהישגיהן, והן מתקצבות אפוא תוכניות חינוך ממשלתיות העוסקות בהנחלת עקרונות החקיקה לילדים קטנים.
התוצאה היא תוכניות המתמקדות בעיקר במצבם של בעלי-חיים במשקים חקלאיים ומציירות תמונה (מיופייפת, יש להודות) של ההתייחסות המקובלת לבעלי-חיים, תוך התמקדות ברווחתם ועל בסיס נתונים מדעיים. תוכניות אלה אינן עושות הבחנה משמעותית בין "חיות משק", "חיות מחמד" או "חיות בר", והן מהלכות על הגבול הדק שבין לגיטימציה לשימוש בבעלי-חיים ובין הכרה בזכויותיהם ודאגה לרווחתם. התוכניות מספקות לילדים טעימה של מדע רווחת בעלי-החיים – הענף המדעי היישומי העוסק בהערכת מצוקתם של בעלי-חיים ובהקלת המצוקה, במיוחד בתנאי שבי.
המצב בישראל
החקיקה לרווחת בעלי-חיים בישראל משתרכת בקושי אחרי החקיקה האירופית. בשני העשורים האחרונים הותקנו בישראל כמה תקנות רווחת בעלי-חיים (מעין תרגום חלקי של תקנות אירופיות), אך בדרך-כלל הן נותרו "אות מתה", כדברי המשפטנים. מחקר על רווחת בעלי-החיים נדיר בישראל; לעומת מחלקות שלמות המתמחות בענף מדעי זה באוניברסיטאות רבות בעולם המערבי, בישראל הוא נופל בין הכיסאות.
בהיעדר השקעה מעשית בשטח, ההכרה ברווחת בעלי-חיים כמעט שלא חלחלה למערכת החינוך, ובפרט לא ללימודי המדעים. התעניינות בנושא נדחקה לפינות מצומצמות במסגרת לימודי כישורי חיים, להופעות אורח של ארגונים להגנה על בעלי-חיים ולפעילות שרובה הגדול עושה הבחנה בלתי מוצדקת בין "חיות מחמד" ובין כל שאר החיות עלי אדמות. אומנם רווחת בעלי-חיים מוזכרת פה ושם בלימודי המדעים, אך בהערות אגב ללא הנחיות מעשיות (למשל במסמך אגף המדעים על כיתות ד': "לימודי מדע וטכנולוגיה בבית-הספר היסודי ובחטיבות הביניים," 4.7.2021, עמ' 14).
חיות איתנו
מכון אדם וחיה עוסק בקידום דו-קיום בין בני-אדם ובעלי-חיים. בצוות החינוך של המכון חברים גל חכים-אשר, פסיכולוגית חינוכית מומחית המכהנת גם כראשת התוכנית לטיפול רגשי בעזרת בעלי-חיים במכללת אורנים, וד"ר אריאל צבל, פילוסוף והיסטוריון המתמחה ביחסי אדם-חיה במדע ובטכנולוגיה, בעל ניסיון רב בחינוך על זכויות בעלי-חיים.
מיזם חיות איתנו נולד כשיתוף פעולה בינינו ובין צוות לימודי המדעים של מט"ח, שהביא למיזם מערכת מקיפה של לימודי מדעים וכלים פדגוגיים מפותחים להוראה מתוקשבת בסגנון משחקי ולהכנת המורה מאפס. התוכנית מתבססת על המשיכה הספונטנית של ילדים לבעלי-חיים – דרך הזדהות וסקרנות חברתית. לכן הקפדנו להתמקד בבעלי-חיים ממינים שילדים עשויים לפגוש באופן ישיר בבית, בחצר או בפינות חי, בלי להצטמצם בכלבתולים ביתיים ובלי לברוח לחיות בר בארצות רחוקות. כך יצרנו מבוא ראשוני למדע רווחת בעלי-החיים ולאתולוגיה קוגניטיבית, כנדרש בתוכנית הלימודים במדעים – אך בדגש חדש של למידה חברתית-רגשית.
מחלוקת זה בריא!
הנושא המרכזי בחיות איתנו הוא רגשות בעלי-חיים. נושא זה נעדר מלימודי המדעים, ובמהלך עבודתנו על התוכנית נשמעה לא פעם התנגדות בנוסח "אי אפשר לראות מה מרגיש בעל-חיים ולכן הנושא אינו מדעי". ההתנגדות התרככה כשהזכרנו שענפים גדולים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח, וכן האתולוגיה הקוגניטיבית ומדע רווחת בעלי-החיים, חוקרים רגשות בעלי-חיים. המחלוקת תרמה לזהירותנו בניסוח הטענות בתוכנית, וגם להכרה ביתרונות העבודה החינוכית עם ילדים: אפשר להשתמש בהזדהות עם חיות – המניע של הילדים ללמוד – כאמצעי להנחלת ידע הן על דמיון הן על הבדלים בין מינים ביולוגיים שונים.
ההכרה ברגשות בעלי-חיים מובילה לנושאים שנויים במחלוקת, כגון החזקת חיות בשבי ושימוש נצלני בחיות. איננו רואים במחלוקת בעיה. אדרבה, בחיי היומיום הילדים נחשפים למחלוקת הזו ומשתתפים בה ממילא; מוטב אפוא לבחון את הבעיות באופן מושכל. מניסיוננו, כשילדים נתקלים בפגיעה בבעלי-חיים, הם זקוקים לתיווך ולתשובות מצד מוריהם – לא לשתיקה. ממילא האתגר הקוגניטיבי בתחום זה גדול יותר מהאתגר הרגשי. רוב פגיעת האדם בבעלי-חיים מתקיימת במערכות חברתיות-כלכליות מורכבות מדי להוראה בבית-הספר היסודי, ולכן תוכנית חיות איתנו לכיתות ב'-ג' אינה נכנסת לעומקם של נושאים רגישים, וטרם נתקלנו במורה המתנגד/ת לתוכנית. בימים אלה אנחנו עמלים על הכנת תוכנית המשך לגילאים מבוגרים יותר, ואנו שמחים להתמודד עם המורכבות הגוברת שמאפשרת העלייה בגיל התלמידים.
הירשמו לסדרת מפגשים מונחים להכרת תוכנית הלימודים, תשפ"ד (ללא תשלום); כדאי גם להירשם לקבוצת הווטסאפ של חיות איתנו ולהתעדכן שם.