המושג "גישה הדדית" משמש בשנים האחרונות לאפיון יחסי אדם-חיה מסוימים בהקשרים חינוכיים, טיפוליים ושיקומיים. להסבר מפורט, הורידו חינם את החוברת שלנו:
גישה הדדית – מה זה? בקיצור נמרץ
עמדה מוסרית
הכרה בזכויות בעלי-חיים הנובעות מעצם יכולתה של חיה לחוות חוויות, להרגיש סבל והנאה, לרצות ולהתאכזב. יכולת כזו מיוחסת לרוב בעלי החוליות, ואולי גם לחיות נוספות. לצרכים, לרצונות ולרווחה של החיה יש ערך הנובע ממה שהיא מרגישה, ולא מהתועלת שמפיקים ממנה בני-אדם או מהעניין שלהם באותה חיה. גרימת סבל לחיה מנוגדת לעמדה מוסרית זו, ושלילת החופש מחיה מוצדקת רק במקרה שנשקלו חלופות ונמצאו מזיקות יותר.
הכרה חברתית
מפגשי אדם-חיה הם מפגשים חברתיים, כלומר קשר שיש בו שני צדדים המשפיעים זה על זה ומכירים זה בהשפעתו של זה. לעומת זאת, התייחסות "אובייקטיבית" אל חיה כאילו מדובר רק בדבר-מה שימושי או בתופעה זואולוגית חסרת נפש אינה נייטרלית אלא מנהג כוחני שנועד להחליש את מעמדה החברתי של החיה. מנהגים נפוצים כמו סחר בחיות וברירה מלאכותית מנוגדים להכרה החברתית בחיות ואינם באים בחשבון. פסולה גם פעילות כוחנית אחרת: "אילוף" ופקודות, הרמת חיה מהקרקע (אלא אם היא יזמה זאת) ורכיבה על גב חיה.
אחריות חברתית
הכרה חברתית בחיה מחייבת התחשבות בה בהתאם לנורמות החברתיות המתקדמות ביותר כלפי בני-אדם מוחלשים. בדרך-כלל בעלי-חיים בקרבת אדם נמצאים בשליטה אנושית ובסיכון רב, ולכן האחריות המוטלת על אדם המנהל מפגשי אדם-חיה היא להגן על האינטרסים של החיה ולהשקיע בכך מאמצים רבים. מעורבות של חיה במפגשים חינוכיים, טיפוליים או שיקומיים מחייבת את האדם האחראי לעשות כמיטב יכולתו כדי שהחיה תצא נשכרת מהמעורבות הזו – בעת המפגשים עצמם וגם בחייה מעבר למפגשים. אם אין אפשרות מעשית שהחיה תצא נשכרת ממעורבותה במפגשים, לא משתפים אותה כלל במפגשים עם חניכים, מטופלים או משתקמים. חיות קטנות ועדינות במיוחד וחיות הנרתעות מבני-אדם אינן מתאימות אפוא למפגשים כאלה.
דינמיקה חברתית
השתתפות של חיה במפגש חינוכי, טיפולי או שיקומי שקולה להשתתפות של כל סובייקט אחר, כגון ילד קטן. החיה משפיעה על כל משתתפי המפגש לפי אישיותה, דרך בחירות התנהגותיות שהיא עושה ובאמצעות תקשורת שהיא מקיימת. במקביל, חניכים, מטופלים ומשתקמים בוחנים את התייחסות צוות החינוך/טיפול/שיקום אל החיה, ומבדילים בקלות בין יחס מכבד, תומך ורגיש אל החיה ובין יחס מזלזל ומנוכר, כגון היעדר היכרות אישית, הזנחה, "אילוף" ופקודות, הרמה מהקרקע או רכיבה. על רקע זה הם שופטים את הצוות לחיוב ולשלילה, לומדים ממנו איך להתנהג ומעבדים את הנעשה מבחינה רגשית – כפי שהם עושים לנוכח התייחסות הצוות לבני-אדם אחרים. תפקיד הצוות הוא לנהל קשר טוב עם החיה כמופת של טיפול אחראי, הקשבה וחברות, ולהפגין ערנות להשפעת החיה על כל בני-האדם המעורבים במפגש.