הסרטון זכה בקטגוריית אנימציה לילדים ולנוער בפסטיבל הסרטים גירונה 36 (2024) : קראו כתבה בנושא
רוצים לקרוא ברצינות על מפגשי ילדים ובעלי-חיים? מפגשים הדדיים: חושבים מחדש על המפגש בין אנשים לבעלי-חיים
מורים והורים – הכנו בשבילכם מכתבי הסברה: פינת חי במוסד חינוך – כן או לא? חוג חיות במוסד חינוך – כן או לא?
אז מה באמת קורה בפינות חי?
בפינות חי רבות חסר טיפול בסיסי בחיות, יש רבייה ללא הגבלה, אין מדיניות ברורה של כבוד כלפי החיות ומקובל לקיים עימן יחסי כפייה ושליטה. כתוצאה מכך החיות נפגעות קשה: פגיעה גופנית בסיסית, חשיפה לסכנות ולגורמי מצוקה, פגיעה חברתית ורגשית, מניעת אפשרות לממש התנהגויות טבעיות והתעלמות מצרכים קוגניטיביים.
איך זה משפיע על התלמידים?
מפגש עם חיה בפינת חי פוגע בחיה – אך לא רק בה אלא גם בילד הנפגש עימה. הפגיעה מתרחשת גם אם אינה ניכרת במבט ראשון, ואפילו כשבמקביל לה אפשר לזהות השפעה חיובית כלשהי של המפגש על הילד, כגון הנאה רגעית.
אנחנו שואפים ללמד ילדים להבדיל בין מותר לאסור ובין טוב לרע, בין ניצול ובין קשר טוב והדדי. בהדרגה אנו מסייעים להם לפתח יכולת אמפתית, לזהות ולהבין את רגשותיהם של אחרים ולדעת שהרגשות של האחר עשויים להיות שונים מרגשותיי. לפעמים נדמה לנו שתלמיד מפגין אמפתיה כשהוא מרים ארנבון מהקרקע ועוטף אותו בחיבוק, אך בעצם במצב כזה התלמיד עשוי ליהנות באופן חד-צדדי מחיבוק וממגע בלי להבחין שהארנבון נשאר בידיו בגלל פחד בלבד. הילד מרוכז בהנאה הפרטית שלו בלי לשאול מה עובר על הצד השני ואיזה מחיר משלמת החיה שסופגת את החיבוק, ולכן השפעתו החינוכית של מפגש כזה הפוכה ממטרות חינוכיות מרכזיות בבית-הספר.
כשמערכת חינוך מפגישה ילדים עם בעלי-חיים בפינות חי, היא מעבירה לתלמידים מסרים סותרים: מצד אחד, מחוץ לפינת החי לומדים ש"גופי ברשותי" וש"צריך לכבד את המרחב האישי" שלי ושל חבריי, ואילו מצד אחר בפינת החי לומדים לקחת מאחרים בלי לשאול ומתרגלים לנהל מערכת יחסים חד-צדדית – כשהצד השני נמצא שם בעל כורחו. כשמעודדים ילד להשתמש בגופו של אחר, הילד לומד שמותר לעשות זאת לאחרים ושמותר לאחרים להשתמש בו. בעיה זו חמורה במיוחד כשהתלמידים המשתמשים בפינת החי מתקשים מראש במיומנויות חברתיות או מתמודדים בעצמם עם קשרים פוגעניים ואלימים.
עצם המפגש עם חיה הכלואה בכלוב כדי לשמש תלמידים עומד בסתירה למטרות החינוכיות המקובלות. במצב הנתון בפינות חי התלמידים אינם נחשפים לבעלי-חיים במצב טבעי אלא לבעלי-חיים המוחזקים במקום כדי שישמשו ילדים. החיות כלואות בהכרח במרחב קטן, מלאכותי ודל, והצוות הממונה על הטיפול בהן מצויד באמצעי טיפול מוגבלים מאוד. תנאים אלה גלויים לעיניהם של התלמידים, הקולטים היטב שהמערכת אינה קשובה לחלשים ביותר ואינה מגוננת עליהם.
אם כן, גם במקרה שאנשי חינוך, טיפול או שיקום אינם מתעניינים אלא בילד, ניהול מפגשי ילד-חיה אינו יכול להניב תוצאות סבירות מבחינתם כשממקדים את מלוא תשומת-הלב בילד בלבד, וללא ספק עליהם להיזהר מהתייחסות צרה להיבטים חיוביים של המפגש ותו לא. במציאות הכוחנית והקודרת של יחסי אדם-חיה, החינוך והפסיכולוגיה מאבדים את תוקפם אם לא מביאים בחשבון ברצינות את החיות עצמן ואת ההיבטים השליליים של היחסים הנפוצים עימן.
הגיע הזמן להתקדם – בלי פינות חי בבית-הספר!
בשנת 2017 הוציאה המפקחת דאז (עירית בירן) הנחיה לעצור פתיחה של מרחבים זואולוגיים נוספים. לצערנו הנחיה זו כבר אינה בתוקף, ופינות החי ממשיכות להתקיים במוסדות חינוך.
מפגש ממשי עם חיות במסגרת פעילות חינוכית הוא אתגר מסובך. במקרה כזה עלולה להיות סתירה בין הערכים המוצהרים ובין התנהגות מערכת החינוך בפועל: מצד אחד הבטחה מוצהרת לפתח בחניכים כבוד, חמלה ואחריות, ומצד אחר הפגנת יחס מעשי אל החיה כאילו מדובר בסחורה, בכלי שימושי, במשאב חסר זהות אישית וכו'. במובן זה, הקשר הישיר בין בני-האדם במוסד חינוכי ובין חיות ממשיות מכונן מבחן לערכה של תוכנית חינוך, כי כשמדובר במפגש ממשי עם חיה ברור שאי אפשר להנחיל ערכים רצויים בדיבורים בלבד, אגב התנהגות העומדת בסתירה לדיבורים.
לא קשה לפעול אחרת. חינוך המטפח כישורי כבוד, חמלה, אחריות ו"ראיית האחר" דרך זיקה לבעלי-חיים הוא תכלית אפשרית וקלה להשגה – בשתי צורות עיקריות: ללא מפגש עם חיות ממשיות ולכן ללא חשש מקונפליקט מיידי עם חיות; ובעזרת מפגשים עם חיות ממשיות – בתנאים מיוחדים המונעים את הבעיות האופייניות לפינות חי ולחוגי חיות.
אז איך פוגשים בעלי-חיים בחברה שכולנו רוצים לחיות בה?
לפניכם כמה שיטות חינוך המתבססות בהצלחה על יחסי אדם-חיה משופרים.
א. תוכניות חינוך עיוניות. גופי חינוך רבים ושונים מציעים פעילות חינוכית ללא מפגש עם חיות ממשיות. בתוכניות אלה אין קשר ישיר עם בעלי-חיים, ואפשר אפוא להנחיל באמצעותן ערכים וידע באופן עיוני גרידא. לכן בתוכניות כאלה גם אין קושי לעמוד בערכי התוכנית המוצהרים – ללא סתירה עם פעילות ממשית בעייתית.
- תוכנית של מט"ח ומכון אדם וחיה – חיות איתנו (לילדי בית-הספר היסודי). התוכנית פתוחה לשימוש ללא עלות באתר אופק; ליווי והדרכה לצוותים המקצועיים בתוכנית גפ"ן 25070.
- תוכנית של מכון אדם וחיה חוסן עם בעלי-חיים (לילדי בית-הספר היסודי). התוכנית פתוחה לשימוש ללא עלות; ליווי והדרכה לצוותים המקצועיים בתוכנית גפ"ן 25045 (תחת הכותרת "פיתוח כישורי חיים" במסגרת ייעודית בתחום מצבי טראומה, אבל ושכול).
- תוכנית של השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) ו-SOS חיות – הרוח החיה שבחבורה; הרצאות מקוונות של משרד החינוך (לילדי בית-הספר היסודי). התוכניות פתוחות לשימוש ללא עלות.
- מערכי שיעור שיצרו מורים ומדריכים כיוזמות מקומיות. מערכי השיעור פתוחים לשימוש ללא עלות.
- עבודת הסברה מטעם ארגונים להגנה על בעלי-חיים (כגון: צער בעלי-חיים רמת-גן והסביבה, אנימלס, SOS חיות, החברה להגנת הטבע).
- ספרות וקולנוע לילדים – יצירות שהמוקד שלהן הוא הזדהות עם בעלי-חיים במצוקה בנסיבות המשקפות את המציאות, או פעילות למען בעלי-חיים.
- שיעורים בימים מיוחדים המוכרים במשרד החינוך, ובפרט יום בעלי-החיים (י"א באייר) ויום חיות המשק הבינלאומי (2.10). אפשר להתאים שיעורים גם לימים מיוחדים אחרים כגון: יום העצמאות, פורים, יום כדור הארץ, יום המשפחה, יום המעשים הטובים ויום הסובלנות.
- הערכים האמורים עשויים להופיע גם בתוכניות קיימוּת וחינוך סביבתי (מטעם משרד החינוך, חיים וסביבה, הקואליציה למען חיות הבר ועוד) המדגישות השפעות הדדיות בין בעלי-חיים לבני-אדם, כחלק מתפיסה כוללת של חיים במארג משותף ו"בריאות אחת".
ב. תוכניות חינוך על בסיס תצפית בחיות חופשיות מרחוק, כלומר ללא שליטה בחיות, ללא התערבות ישירה בחייהן וכמובן ללא מגע גופני איתן; למשל, בעת טיול בחיק הטבע. תוכניות כאלה עשויות להשתלב בפעולות שנועדו להגן על החיות, כגון: תוכנית לחיות בשלום עם סנוניות של מכון אדם וחיה; תוכניות חינוך של החברה להגנת הטבע; ותוכניות חינוך של רשות הטבע והגנים.
ג. תוכניות חינוך על בסיס מפגש עם בעלי-חיים במקלטי הצלה – כלומר חיות הנמצאות בשליטה דרך קבע, אך מצבן במקלט ההצלה והשיקום הוא תוצאה של מאמץ כן לספק להן פתרון מיטבי, וזהו השיקול היחיד להחזקתן בשבי. כל מגע גופני עם החיות נעשה אך ורק כשמדובר בהתערבות לטובת חיה או ביוזמה מצידה. בשנים האחרונות הוקמו חוות כאלה המהוות גם מקום למידה, ושם אפשר לפגוש בהנחיה צמודה של צוות המקום חיות הנמצאות שם כי הן זקוקות לטיפול, לשיקום ולמקום מגורים במשך כל חייהן. במקומות אלה המסר לתלמידים הוא שהחיות נמצאות שם כי זהו ביתן – ולא כמושא לשימוש.
- טבע הקשר – חווה חינוכית-חברתית לשיקום והצלת בעלי-חיים. החווה פועלת בשיתוף עם אגף החינוך בעיריית רמת-גן, והיא ממוקמת בחווה החקלאית תלמי אברהם (רמת-גן). החווה מקיימת תוכניות חינוך היברידיות (המוכרות במערכת גפ"ן) לתלמידי בית-הספר היסודי ולגני ילדים.
- להתחיל מחדש – מקלט שיקומי לבעלי-חיים (מושב חירות, השרון). בשטח החווה פועל מרכז חירות ללימודי חדשנות וקיימות ע"ש אגם לוי, המפעיל תוכניות חינוך היברידיות (המוכרות במערכת גפ"ן) לתלמידים בגילאי בית-הספר.
- חוות החופש – מרכז חינוכי-חברתי ומקלט לבעלי-חיים ניצולי תעשיות המזון (מושב עולש, השרון). החווה מקיימת תוכניות חינוך היברידיות (המוכרות במערכת גפ"ן) לתלמידים בגילאי בית-הספר.
- בשביל החיות – בית חם לחיות ולאנשים בקהילת החינוך ניצנה (מערב הנגב). החווה פועלת בכפר הנוער נווה מדבר – ניצנה, ומקיימת תוכניות חינוך בשטח החווה, לילדים בכל הגילאים ולבוגרים.
- חוות קרן אור (בית ברל, ליד כפר סבא). החווה עוסקת בסיוע "לבעלי-החיים ולבני האדם אשר זקוקים לנו, חווה שיקומית הדדית, לבעלי-החיים ולבני-האדם". החווה מציעה סיורים מודרכים לכל הגילאים.
- מקלט הקופים הישראלי משמש כ"בית חם לקופים שהיו זקוקים לעזרה" (ביער בן שמן). המקום מציע סיורים מודרכים הכוללים פעילות התנדבותית, לכל הגילאים.
- חוות השאנטי – חיבור בין האדם לחיה (עתלית). החווה מציעה סדנאות ופעילויות העשרה לילדים.
- החווה ביער אודם – "מקום חינוכי ושיקומי לבני-אדם אוהבי חיות ולחיות שאוהבות אדם" (מושב אודם, הגולן). החווה מציעה סיורים מודרכים לכל הגילאים.
- הפינה האקולוגית – התיכון לחינוך סביבתי שדה בוקר (מדרשת בן גוריון). זהו מקלט לבעלי-חיים שעברו התעללות, שלאחרונה קלט גם חיות מעוטף עזה ומעזה. סיורים מודרכים וימי התנדבות בחווה – בתיאום מראש.
- מרחב חי כפר הנוער הדסה נעורים משקם חיות פגועות ומעניק בית לחיות בר שאינן יכולות לשוב לטבע. במקום מתקיימת פעילות חינוכית וטיפולית לחניכי הכפר, ותוכניות לילדי בית-הספר היסודי (לפרטים: מקסים אוחיון, 0547279370).
ד. פעולות ישירות להגנה על בעלי-חיים – הכוללות שליטה בחיות ומגע גופני איתן אך ורק במידה המזערית ההכרחית לשם סיוע להן. למשל, חילוץ חיות בר במצוקה והעברתן לטיפול כחלק מתוכנית שיקום והשבה לטבע, למשל בעזרת חיבולנס – מערך מתנדבים של רשות הטבע והגנים; או עמותת למען חיות הבר. אפשר גם לסייע לחתולים, לכלבים וכדומה ברחובות ולגורים נטושים, בעזרת אחת העמותות המקומיות להגנה על בעלי-חיים; בעזרת ההמלצות של ריבי וריני; או בהשראת מיזמים של תנו לחיות לחיות.
