עקרונות מנחים לפתרון קונפליקטים בין אדם לחיות חופשיות

א) הגדרת חיה חופשית. ברשימה זו, "חיות חופשיות" הן בעלי חוליות הנכללים באחת הקבוצות הבאות: חיות בר מקומיות; חיות בר שהתפשטו מחוץ לתחום תפוצתן הטבעי; וחיות מבויתות המתקיימות בתנאי חופש, כלומר בלי שאיש מגביל את תנועתן.

ב) פגיעה ישירה בחיה. פגיעה ישירה בחיות חופשיות אינה ניתנת להצדקה בנזק לרכוש, במטרד, בשיקולים אסתטיים, בשיקולים אקולוגיים או בחששות שאין להם בסיס אמפירי מוצק. פגיעה ישירה בחיה חופשית עשויה להיות מוצדקת רק בצירוף של שני תנאים:

  1. צורך בהגנה על שלומם של אדם או של חיה מפני סכנה משמעותית, לפי נתונים אמפיריים חד-משמעיים;
  2. חלופות לפגיעה ישירה נשקלו ביסודיות, ונמצא שאינן ישימות.

ג) התמקדות בחיה. בניסיון לפתור קונפליקט בין בני-אדם ובין חיות חופשיות, ההתמקדות בחיות עצמן, כלומר ניסיונות גירוש או הרתעה, היא מוצא אחרון ולא מומלץ. זהו כיוון פעולה שיעילותו נמוכה, והוא גם נוטה להתדרדר במהירות למעשים לא-חוקיים ולא-מוסריים.

ד) התמקדות במשאבים. הפתרון המומלץ במקרי קונפליקט עם חיות חופשיות כולל שלושה שלבים:

  1. זיהוי מוקד הקונפליקט ברמת הפירוט והדיוק המרביים: מה מפריע למתלוננים – למשל כתמי לכלוך על חפצים מסוימים, הפרשות על מזון מסוים, או רעש בעוצמה, במיקום ובמועד מסוימים.
  2. זיהוי המשאבים שהחיות מוצאות במוקד הקונפליקט ברמת פירוט ודיוק מרביים: למשל ריכוז מזון עתיר קלוריות, מקור מים, מחסה מגשם, או מפגש חברתי.
  3. סילוק המשאבים האלה או חסימה מוחלטת של הגישה אליהם, לכל הפחות במידה המצמצמת את הקונפליקט לממדים נסבלים, וללא פגיעה בחיות.

ה) חוקים ורשויות. בישראל, חיות חופשיות מוגנות בשלושה חוקים: חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ"ד-1994; חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955; חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998. בפועל, חיות חופשיות מסוימות אינן זוכות כמעט להגנה הנדרשת לפי חוקים אלה, הן בגלל בגלל מעמד שלושת החוקים האלה ברשויות, הן בגלל פיצול סמכויות אכיפת החוקים בין רשויות שונות. עם זאת, חוק צער בעלי-חיים חל על כל החיות החופשיות (וכן השבויות), ללא העדפה לקבוצה מסוימת. שני החוקים האחרים אינם חלים על חלק מהחיות החופשיות, אך הם אינם גורעים כלל מסמכותו של חוק צער בעלי-חיים ואינם מעניקים לשום גורם (גם לא לגורמים רשותיים) סמכות להתעלם מחוק זה.

ו) בעלי מקצוע. בעלי מקצוע בתחומי האחזקה, ההדברה, הציד וכדומה אינם מוסמכים לטפל ברבים מהקונפליקטים הנפוצים עם חיות חופשיות. הלכה למעשה, בעלי מקצוע אלה מרבים לבצע עבירות על שלושת החוקים שלעיל, וכן על חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016; הם גם מרבים לפרסם לציבור מידע מטעה בתחום זה. בכל מקרה של עבירה שנעשתה במהלך ניסיון לפתור קונפליקט עם חיה חופשית, האחריות לעבירה אינה מוטלת על מבצע העבודה בלבד אלא גם על מזמין העבודה, על מנהל המקום ועל בעל הנכס/השטח.

דילוג לתוכן