סדנת כתיבה חיה – מפגש 1, 19.7.2022.
מטרת המפגש: לבחון מחדש את תמצית הרעיון לכתבה/מאמר שכתבת בבית, כדי לברר עד כמה הרעיון שלך תקשורתי ואיך אפשר לשפר את התקשורת עם קהלים אפשריים.
משימה לקראת המפגש: כתבי משפטים אחדים המבהירים את הטענה שתרצי לפתח לכדי כתבה או מאמר במסגרת הסדנה. יש לפתוח את הטקסט בנוסח הבא: "בכתבה/במאמר שלי אטען ש…". הניסוח הזה אמור לסייע לכן להתמקד בטענה ברורה אחת בלבד ולהעביר את הטענה שלכן לקורא. לכן אין לכתוב משפטים בנוסח "הנושא שמעניין אותי הוא…", "אני רוצה לכתוב על…", "אני מתכוונת לכתוב בתחום של…", "יש לי רעיון אבל אני לא בטוחה מה בדיוק ארצה לטעון…" וכן הלאה.
תקשורת עם קהל
כותרת אינפורמטיבית ותקציר ברור הם אמצעי התקשורת החשובים ביותר עם הקהל; כדאי אפוא להגיש אותם מראש ולא להמתין למערכת שתעשה זאת. (גם תמונות וסרטונים הם אמצעי תקשורת חשובים עם הקהל; כדאי אפוא להציע למערכת גם תמונות וסרטונים משלך).
גישה תקשורתית בכתיבה עיונית, חדשותית ומגזינית: "אטען ש… (אני טוענת ש…) טענתי ש…"
גישה תקשורתית בכתיבה מגזינית וספרותית: משפטי פתיחה מעוררי רגש (חיובי או שלילי), סיפורים אישיים, הדגשת הסובייקטיביות של הכותבת, הצגת עמדה רגשית ושיפוט.
בכל אחת משתי הגישות, תפיסת הקהל והחזקתו תלויות ביכולתו להבין היטב ומייד את תוכן הרשימה שלפניו. גם כשאין בטקסט טענה יחידה או כשסגנון הכתיבה מפוזר, הקורא צריך לקבל במשפטים הראשונים בטקסט מידע מקיף על תוכן הטקסט המלא.
הקהל הרחב (ואולי גם העורך) אינו סלחן! אם המפגש הראשון עם הטקסט מותיר אי-בהירות או מעורר דחייה – לא יקראו אותו. איפה אני הכותבת נוטה לסלוח לעצמי ולאבד קהל אפשרי?
- בבלוג ובכתיבה בלוגית ברשת חברתית – לא אכפת לי מ… שום דבר בעצם! (מה שחשוב לי זה מה שאני רוצה לומר – לא מה שהקהל קולט).
- בפורטל כללי/חדשותי ובמדור עיוני – קל להיסחף לפרטים בלי להציג בבירור את טענתי העיקרית; קל שלא לשים לב שהטקסט שלי אינו מעורר תגובה רגשית, או מעורר התנגדות סמויה.
- בכתב-עת מקצועי – קל לסלוח לעצמי על כך שהטקסט שלי מחייב את הקורא להחזיק בידע מוקדם זהה לידע שלי, במיוחד כשהידע עטוף בחשיבות; קל לסלוח לעצמי גם על כך שהבנת הטענה שלי מחייבת מאמץ רב.
- במדור/כתב-עת לתרבות או במדור אישי – קל לשכוח שהרגלי הקריאה בזמננו מושתתים על סריקה מהירה.
- בפרסום המייצג ארגון – קל לייעד את הטקסט למעגל פנימי של תומכים מובהקים, ולאבד את התקשורת עם תומכים "מתנדנדים".
מהם גבולות הקהל שלך ואיך אפשר להרחיב אותם?
חלוקה לחדרים וביקורת הדדית על הטקסט (תוכנית הכתבה/מאמר) שנכתב בבית:
- לפי המשפטים שנכתבו בבית, את מי עשוי לעניין הטקסט המוצע כשיהיה מוכן? גיל, מגדר, השכלה, דת ודתיות, תחומי עניין, אזור גיאוגרפי, נסיבות קריאה (מחשב/טלפון) וכו'.
- איפה עשוי להתפרסם טקסט כזה? כתב-עת מקצועי, מגזין עממי, פורטל או עיתון מסוים, מדור מסוים בפורטל/עיתון כללי וכו'.
- מה בתוכנית הטקסט מצמצם את קהל היעד ואת במות הפרסום האפשריות?
- אילו תיקונים סבירים בתוכנית הטקסט עשויים להרחיב את קהל היעד ואת במות הפרסום האפשריות?
כלים לבדיקת משפטים הדדית
חלוקה לחדרים וביקורת הדדית על הטקסט (תוכנית הכתבה/מאמר) שנכתב בבית:
- שמות ומושגים שהבנתם מחייבת ידע מוקדם נדיר.
- ריבוי משמעויות בניסוח ומילים דו-משמעיות בהיעדר ניקוד.
- הטענה בטקסט אינה ברורה.
- מדובר בנושא ולא בטענה, כלומר אפשר לטעון טענות שונות ואף מנוגדות באותו נושא.
- הנושא רחב מדי ולכן הרשימה תהיה מפוזרת, קשה למעקב וללא מסר ברור.
- הנושא רחב מדי ולכן התוכן עלול להיות שטחי ומובן מאליו.
- הטענה מעוררת רתיעה מיידית בקהל הסביר.
- הטענה מעודדת טריוויאליזציה של חיות.
- הטענה מעוררת חשש לפרשנות המשפילה חיות או מעודדת פגיעה בהן.