סדנת כתיבה חיה – מפגש 3, 16.8.2022.
מטרת המפגש: מחצית ראשונה – הרצאת אורחת: הכרת שיקולי כתיבה ופרסום בעיתונות מצד עמותה גדולה לזכויות בעלי-חיים; מחצית שנייה – סדנה: תשומת-לב לנזקים אפשריים לבעלי-חיים כתוצאה מפרסום טקסטים, ואיך להימנע מהנזקים.
הרצאת אורחת: עו"ד שירה הרצנו, דוברת אנימלס
סכנות בפרסום טקסטים על בעלי-חיים
כל פרסום על בעלי-חיים, גם כשהוא נוצר מתוך כוונות טובות וטהורות של הגנה ועזרה, עלול לגרום להם נזק. התופעה מוכרת גם בפרסומים על בני-אדם, ובמיוחד בני-אדם מקבוצות מוחלשות, אך במקרה של פרסום על בעלי-חיים הסכנה הרבה יותר חמורה מכיוון שנורמות הפגיעה בבעלי-חיים מושרשות הרבה יותר עמוק מנורמות הפגיעה בבני-אדם מכל קבוצה שהיא, ללא יכולת התנגדות מצד החיות וללא תרבות מפותחת של תקינות פוליטית בכתיבה על חיות. נוסף על כך, דרך המלך ללב הקהל ולמערכת העיתון או כתב-העת חייבת לכלול התחשבות רבה במניעים של הקהל, ולעיתים קרובות יש לקהל מניעים חזקים לפגוע בחיות או להתעלם מפגיעה בהן.
ההשפעה המעשית של הטקסט שלך על חיות אינה תלויה באמונות ובכוונות שלך ובאופן שבו את מבינה את משמעות הטקסט שלך אלא רק באמונות ובכוונות של הקהל ובמשמעות שהקהל מייחס לכתוב. לפניך רשימה של שבע סכנות.
1. פגיעה ישירה
מחקרים זואולוגיים ואקולוגיים כרוכים לעיתים קרובות בפגיעה ישירה בחיות:
- הרג חיות לשם השגת נתונים גופניים.
- לכידת חיות לשם השגת נתונים גופניים.
- כליאה לשם יצירת תנאי מחקר מבוקרים.
- מניפולציות מכניות (כגון הצבת מכשולים בשטח המחיה של החיה), כימיות (כגון ניסוי תרופות) או התנהגותיות (כגון שידור קולות של חיות כדי למשוך/להרתיע אותן).
- סימון חיות (טיבוע רגל וסימון בתגי רגל, אוזן או כנף, צביעה, הצמדת משדר, החדרת שבב).
- התערבות מכוונת ולא מכוונת בסביבת המחיה של חיות (הרס הסביבה, חשיפה לטורפים, הפצת מחלות).
פגיעה ישירה בחיות במהלךהכנת טקסט עלולה להתקיים גם במפגשים שאינם קשורים לזואולוגיה או למדע בכלל, למשל:
- כשחוקר סמוי נכנס למכלאה כדי לחשוף פגיעה בחיות – וגורם פאניקה או נושא על גופו/בגדיו מחלה.
- בחקירה הממוקדת בהתנהגות בני-אדם בחברת חיות, נוכחות החוקר עלולה לעורר עובדים ומבקרים להפגין בגאווה כוח ושליטה בחיות, או להתגרות בחוקר על-ידי פגיעה בחיות.
פתרונות
- להימנע מכל מגע ישיר עם חיות במחקר, ובכלל זה ויתור על שיטות מחקר מקובלות רבות.
- בכל מחקר מדעי או תחקיר עיתונאי, לשמור מרחק מחיות או לנקוט זהירות ביולוגית וחברתית מופלגת בכניסה לסביבות מחיה של חיות.
2. דמוניזציה מבוססת מציאות
איסוף והפצת מידע המתמקד בקונפליקט חיה-אדם יוצר תדמית ציבורית מנופחת של הקונפליקט. אפילו כשהמסר המרכזי בטקסט אמור להיות "יש לקונפליקט פתרון!" או "הקונפליקט אינו חמור כפי שנדמה!" ההתמקדות בקונפליקט עלולה לחזק בקהל הרחב דווקא את הקישור בין החיות המתוארות בטקסט ובין קונפליקט, ולנפח את משקל הקונפליקט הזה לעומת בעיות דומות שהגורם שלהן אחר. למשל:
- פרסום על מיינות מצויות כגורם המפריע לקינון של ציפורים "מקומיות" מסוימות מנפח את משקל השפעתן של המיינות משום שהוא מסיח את הדעת מהעובדה שלהתנהגותם של בני-אדם (בנייה, ריצוף גנים, שימוש בכלי-רכב בשטחים פתוחים, גיזום, השקיה וכו') יש השפעה הרבה יותר גדולה על הציפורים ה"מקומיות".
- פרסום על גידור המונע כניסת חזירי בר לגינות עלול דווקא לחזק קריאות להשמיד חזירים כ"הורסי גינות".
- פרסום על אמצעים להגנה על כלי רכב מלשלשת סנוניות בחניונים עלול דווקא לגרום הרס קיני סנוניות שמעטים הבחינו בהם קודם.
- פרסום בנושא הגנה יעילה על נשים הרות מפני טוקסופלזמה (טפיל נפוץ בצואת חתולים) עלול דווקא לגרום לנטישת חתולים במשפחות שיש בהן אישה הרה.
פתרונות
- להימנע מפרסום קונפליקטים שיש סובלנות ציבורית כלפיהם, ופרסום המצב הקיים כמצב בעייתי עלול להפחית את הסובלנות הקיימת (למשל: לבני-אדם נשקפת סכנת כלבת מסוימת משועלים, אך כיום מעטים מתעניינים בכך והסכנה אינה מניעה השמדת שועלים).
- להצניע את הקונפליקט ולהתמקד בפתרון וביתרונותיו הרבים – ובמיוחד ביתרונות שאינם קשורים לקונפליקט עם חיות (למשל: גידור הגינה נגד חזירי בר מונע בראש ובראשונה כניסת בני-אדם מסיגי גבול ומפחית השלכת פסולת בגינה).
- הדגשת היתרונות במפגש אדם-חיה המועד לקונפליקט (למשל: סנוניות המקננות בבניין צדות המוני חרקים מעופפים לידו ומהוות מערכת הדברה אקולוגית ובריאה סביבו).
- להקפיד על כותרת הטקסט, על כותרות-משנה בטקסט, על דימויים המצורפים לטקסט ועל כיתובי תמונה – לעיתים קרובות תוספות אלה לטקסט בידי המערכת כוללות דמוניזציה של החיות.
3. דמוניזציה מבוססת דמיון
איסוף והפצת מידע המתמקד בקונפליקט אדם-חיה שאינו קיים במציאות. התופעה נפוצה במקרים כאלה:
- כשהכותב מסתמך על דעות קדומות ללא תחקיר מספיק, בחברה שדעות קדומות אלה נפוצות בה (למשל: הפחד הציבורי מפני יללות תנים זהובים ומפני התקפת תנים על בני-אדם מסתמך על מטען תרבותי שמקורו בקונפליקט זאב-אדם כפי שהתקיים בעבר הרחוק בארצות צפוניות).
- כשהטקסט עוסק בתופעה תרבותית הכוללת דעות קדומות (למשל: כתבה עיתונאית על סכנת שפעת העופות הנשקפת לכאורה מציפורים נודדות מסתמכת על שמועות חסרות בסיס – בפועל כמעט כל ההפצה של שפעת העופות מתבצעת בתוך החקלאות התעשייתית; כתבה על פתרונות לסינופוביה (בַּעַת מכלבים) המתמקדת באמונות של האנשים הסובלים מהתסמונת – כשבפועל ייתכן שאין לבעת שום קשר לסכנה ממשית).
פתרונות
- בתהליך הכתיבה יש לערוך תחקיר מדוקדק בספרות מדעית כדי להבחין בין מציאות לדמיון בהתייחסות לחיות ולקונפליקט חיה-אדם. במקרים מסוימים תצפית ישירה עשויה להחליף עיון בספרות מדעית.
- יש לעמת באופן ברור דעות קדומות מול טענות עובדתיות, ולתקן דעות קדומות.
- בכתיבה המבוססת על ראיונות אישיים או על נתונים תרבותיים או אנתרופולוגיים ועל נתונים מתחומי בריאות הנפש, החינוך וכד', יש להוסיף לנתונים האלה מידע ממקורות אחרים הממוקדים בחיות הממשיות (למשל: בכתבה על תנים זהובים בעיר יש להקדיש מקום משמעותי לתצפית ישירה בתנים ולנתונים על האתגרים האקולוגיים ועל תחומי העניין בחיי התנים).
- להקפיד על כותרת הטקסט, על כותרות-משנה בטקסט, על דימויים המצורפים לטקסט ועל כיתובי תמונה – לעיתים קרובות תוספות אלה לטקסט בידי המערכת כוללות דמוניזציה של החיות.
4. מופת לפגיעה
פרסום פגיעה בחיות מספק דוגמה לפעולה שאולי לא עלתה קודם לכן על דעתם של אנשים מסוימים, והפעולה מושכת אותם ומהווה מושא לחיקוי. תופעה זו נפוצה כשמפרסמת הפעולה הפוגענית מתכוונת להוקיע את הפעולה הזו, ואילו חלק מהקהל מעניק לאותה פעולה משמעות הפוכה – של פעולה רצויה מטעמי רווח כספי, סיפוק חושי, סיפוק סדיסטי, יוקרה חברתית ועוד. אפילו כשרוב הקהל נרתע מהפעולה שפורסמה, ייתכן שהלכה למעשה תפוצתה תגדל בעקבות הפרסום, ולכן טמונה סכנה גדולה בפרסום פגיעות נדירות באופן יחסי. דוגמאות:
- מחאה נגד אכילת כבד שומני של עופות מים בתור "מעדן אכזרי" עלולה למשוך צרכנים חדשים לא פחות משהיא עשויה להרתיע צרכנים ותיקים.
- להוקעה ציבורית של סרטי סנאף המתעדים התעללות בבעלי-חיים יש השפעה אפסית על סדיסטים פעילים, אך טקסט ההוקעה מפיץ לסדיסטים אחרים את רעיון סרטי הסנאף ומוכיח שסדיסטים זוכים לתשומת-לב רצויה, מבחינתם.
- פרסום ביקורתי של השימוש בחיות למטרות נוי, אופנה ובידור עלול להרתיע רק קומץ צרכני חיות למטרות נוי, אופנה ובידור; במקביל, הפרסום עלול לפרסם מוצרים פוגעניים ועסקים פוגעניים בקרב ציבור המתייחס לחיות בגישה תועלתית ואינו מתרשם מהביקורת אלא מהמוצר בלבד. למשל: החזקת "דגי נוי" באקווריום קטן, צביעת פרווה של כלבים/חתולים, החזקת כלב/חתול מגזע מעוות במיוחד כמו ספינקס, פינת ליטוף שיש בה אפרוחים וארנבונים ללא השגחה, רכיבה על סוסי פוני לילדים כשהסוסים עובדים שעות ברציפות.
פתרונות
- להימנע כליל מפרסום תופעות נדירות או יקרות של פגיעה בבעלי-חיים, כדי שלא "לתת רעיון" לסדיסטים ולצרכנים אחרים שהרגשת מיוחדוּת והערכה חברתית הודות לבחירות צרכניות מיוחדות חשובה להם יותר משלומן של החיות.
- כשמדובר בפגיעה בחיות המתקיימת במסגרת פעילות צרכנית, יש להימנע מהצבת הצרכן כגיבור הטקסט. יש לאזן כל פרסום הכולל נקודת מבט צרכנית בפירוט מנקודת המבט המשוערת של החיות הנפגעות, ולהשתמש לשם כך במרב האמצעים הרטוריים המעוררים הזדהות (למשל, בכתבה העוסקת בעבודת פרך של סוסי פוני, אפשר לשלב סיפור אישי נוגע ללב של סוס מסוים, מנקודת המבט שלו).
- הסכנה בפרסום פגיעה בחיות במסגרת השימוש בהן למטרות נוי, אופנה ובידור פוחתת כשבטקסט מובלטות חלופות (כלומר מוצרים ללא פגיעה בחיות) העונות בדיוק על אותם צרכים של נוי, אופנה ובידור כמו המוצר הפוגעני.
5. ייפוי המציאות
טקסטים על בעלי-חיים מושכים קהל בקלות כשהכותבת נמנעת מהצגת עובדות לא נעימות על מצבן של חיות ועל פגיעת בני-אדם בהן. לכן טקסט שנועד לפרסם פגיעה בבעלי-חיים, במיוחד על במה פופולרית, עלול לתפקד כהסתרה של הפגיעה, או לפחות כהסחת דעת מהאחריות של הקורא לפגיעה ומאפשרויות למנוע אותה. דוגמאות:
- דיוקן של אדם טוב המציל חתולים, או דיוקן של פרה בת מזל שחולצה ושוקמה בידי ארגון מסוים, מעבירים לקהל מסר בסגנון "דברים רעים קורים אי-שם, די רחוק ממני", ו"יש מי שמטפל בבעיות, אין צורך במעורבות מצידי".
- התמקדות בבעיות שנפתרו מעוררת בקהל הרגשה שהבעיות נפתרו, למשל דיון עיתונאי בתקנות צער בע"ח (הגנה על בע"ח)(גידול תרנגולות מטילות והחזקתן), התשפ"ב-2022, נוטה להתמקד בהגנה שמעניקות התקנות לתרנגולות ולהסיט אפוא את תשומת-הלב מבעיות שהתקנות לא מתייחסות אליהן.
- טקסט על היתרונות של החזקת חיות מחמד או של טיפול בעזרת בעלי-חיים עלול להעביר מסר שיווקי סמוי לרכישת חיות מחמד כסחורות ולשימוש גס בחיות במסגרות טיפוליות כגון רכיבה טיפולית ואילוף.
פתרונות
- חיבור תוכן הטקסט למציאות דרך קריאה לפעולה לטובת החיות במקומות בולטים בטקסט, גם אם מדובר בתוספת שלכאורה אינה רלוונטית לתוכן העיוני של הטקסט (למשל: בטקסט המציג סיפורים אישיים וניתוח האישיות של עובדי חוות הצלה, יש להוסיף במאמר מוסגר כגון משבצת או כיתובי תמונה ניסוח בסגנון "מה אפשר לעשות" עם הנחיות מעשיות).
- הדגשת ההקשר המקומי של הטקסט והקישור הישיר בין תוכן הטקסט לקהל (למשל: החתולים במצוקה ביישוב שלך; פרות נמצאות במצוקה בתעשייה שאת צורכת את מוצריה).
- הצבת בעיות שנפתרו בהקשר של בעיות שלא נפתרו (למשל: תקנות "גידול תרנגולות מטילות והחזקתן" אינן מכוננות מערכת אכיפה סבירה ולכן הן קיימות בעיקר על הנייר).
- הצבת יתרונות מסוימים בקשרי אדם-חיה בהקשר של בעיות האופייניות למוסדות המרכזיים באותו סוג של קשר (למשל: דיון על טיפול בעזרת בעלי-חיים בגישה הדדית אך ורק בהקשר הרחב של שימוש נצלני בחיות במסגרות טיפול).
6. אנטגוניזם (נַגְדָנוּת)
טקסט המתאר פגיעה בבעלי-חיים או קורא להגנה עליהם עלול לעורר יותר התנגדות מהסכמה, ואפילו לעורר תגובות-נגד פוגעניות בסגנון "בגלל התעמולה הזו נגד בשר אני אכפיל את כמות הבשר שאני אוכל". התגובה ההפוכה צפויה כשהטקסט כתוב בהתאמה עם סדר היום, הערכים והסגנון המקובלים על הכותבת ועל קהילתה הקרובה, ללא תשומת-לב מספקת לסדר-היום, לערכים ולסגנון המקובלים על קהל הקוראים. דוגמאות:
- טקסט שנועד לעודד טבעונות מתקיף את האמונות, הערכים והמנהגים של הקהל מעבר לצריכת הבשר עצמו: ביקורת על חומרנות, על נהנתנות, על הליכה בתלם וכן הלאה.
- טקסט שנועד למנוע הזנחת חיות מחמד ונטישתן כולל ביקורת על עצם ההחזקה של חיות מחמד, על קניית חיות מחמד וכו'.
- כתבה המפרסמת ארגון הצלת בעלי-חיים מתמקדת באנשים שעמדותיהם הפוליטיות או סגנון ההופעה החיצונית שלהם מעוררים רתיעה ברוב הציבור.
פתרונות
- טקסטים שנועדו להעביר תוכן ביקורתי לטובת בעלי-חיים צריכים להתמקד בתחום מוגדר של אי-הסכמה ציבורית, ולבסס הסכמה מרבית בכל תחום שאינו במוקד העניין (למשל: טקסט שנועד למנוע הזנחת חיות מחמד צריך למקד את הביקורת על הזנחה, ולבסס את המכנה המשותף עם הקהל על אחריות משפחתית וציבורית מוסכמת כלפי חיות מחמד).
- דמויות אדם המופיעות בטקסט שלך כמופת חיובי לחיקוי ולהזדהות צריכות להיות סטריאוטיפיות (הֶטְפֵּסיות) ככל האפשר: אנשים בעלי השקפות, ערכים, הופעה חיצונית המעוררים אהדה בציבור הרחב, ואם אפשר– גם בעלי זהות חברתית ומעמד חברתי מעוררי כבוד, כגון ידוענים.
- דמויות אדם המופיעות בטקסט שלך כמושא להסתייגות ולביקורת צריכות להיות סטריאוטיפיות (הֶטְפֵּסיות) כאנשים שאינם מעוררים אהדה. אולם אין להגזים במאפיינים מעוררי ביקורת (למשל חיבור בין פגיעה בחיות לעבריינות, לצריכת סמים, לאלימות במשפחה וכו') כדי שלא לעורר בקהל הרגשה שהאדם שבמוקד הביקורת אינו קשור אליו.
- להקפיד על כותרת הטקסט, על כותרות-משנה בטקסט, על דימויים המצורפים לטקסט ועל כיתובי תמונה – לעיתים קרובות תוספות כאלה לטקסט בידי המערכת כוללות תכנים פרובוקטיביים המחבלים במתינות של הטקסט שלך.
7. טריוויאליזציה
נסיונות לחבר את הטקסט על חיות לתחומי ההתעניינות של הקהל מובילים בקלות לדחיקת החיות לשולי הטקסט מבחינת היקף ההתייחסות אליהן, החשיבות המיוחסת להן והנושאים הנדונים. דוגמאות:
- התמקדות בבריאות הצרכן או בשיקולים אקולוגיים כנימוקים לטובת טבעונות עלולה למנוע תשומת-לב לפגיעה בחיות בתעשיות המזון, ובעקיפין להעניק לגיטימציה לפגיעה ("אם נצליח להוציא מהבשר את הכולסטרול ואת שאריות האנטיביוטיקה, זה בסדר לאכול בשר").
- התמקדות ברווחת הילדים כשיקולים למנוע ביקור בפינות ליטוף עלולה למנוע תשומת-לב לפגיעה בחיות, ובעקיפין להעניק לגיטימציה לפגיעה ("אם מנהלים מקום כך שחיות שנפגעו שם מטופלות מייד הרחק מעיני הילדים, זה בסדר לקחת לשם את הילד").
במדעי הרוח והחברה (באומנויות ובמחקרים על אומנות ותרבות, בפסיכולוגיה ובאנתרופולגיה, במחקר על תרבות ילדים וכן בקהילות "רוחניות" במערב) נהוגה התייחסות נרחבת אל חיות בתור אובייקטים מטפוריים, כלומר דבר-מה המייצג תוכן אחר כגון רגש אנושי או מצב אנושי, או בתור אובייקטים אסתטיים, כלומר דבר-מה שנתפס כיפה בעיני אדם. לכאורה התייחסות כזו אינה פוגעת בחיות, אך למעשה היא דוחקת את החיות לשולי הטקסט ומאמנת את הקהל להתייחס אל חיות ככלים – עצם שמביטים בו ולא מבחינים בו אלא במשהו אחר.
פתרונות
- בתהליך הכתיבה יש לשלב תצפית ישירה בחיות הרלוונטיות לטקסט או לערוך תחקיר בספרות מקצועית על חיות – כדי למנוע שקיעה אך ורק בתוצרי תרבות של בני-אדם העוסקים בבני-אדם בלבד.
- יש להימנע מהצבת דמויות אדם או דמויות של חיות דמיוניות ומואנשות כגיבורים בלעדיים בטקסט שלך. רצוי לאזן את הטקסט בדמות של חיה ממשית, לתאר תכנים מנקודת המבט המשוערת של חיה ממשית, ולהשתמש לשם כך במרב האמצעים הרטוריים המעוררים הזדהות עם החיה. פירוט כזה מחייב הפרה בוטה של נורמות העבודה במדעי הרוח והחברה – הסתמכות על מידע שמקורו בדיבור או בכתיבה. (למשל: כתבה על רווחת ילדים כשיקולים למנוע ביקור בפינות ליטוף עשויה לכלול מעקב אישי אחר גורלו של ארנבון מסוים במקום כזה).
אילו סכנות מסתתרות בטקסט שלך ואיך להיחלץ מהן?
לאור הפירוט שלעיל, בחנו יחד את אחת מטיוטות התקציר ותוכנית העבודה שהכנתן למפגש זה. נסו לאתר סכנות העולות מנוסח הטקסט הזה ונסחו פתרונות:
- האם תהליך הכנת הטקסט כולל סכנת פגיעה ישירה בחיות? איך אפשר להימנע מכך?
- האם יש בטקסט סכנת דמוניזציה מבוססת מציאות של חיות? איך אפשר להימנע מכך?
- האם יש בטקסט סכנת דמוניזציה מבוססת דמיון של חיות? איך אפשר להימנע מכך?
- האם הטקסט עלול ליצור מופת לפגיעה בחיות? איך אפשר להימנע מכך?
- האם הטקסט עלול להציג ייפוי המציאות של חיות? איך אפשר להימנע מכך?
- האם הטקסט עלול לעורר אנטגוניזם כלפי חיות וכלפי תומכיהן? איך אפשר להימנע מכך?
- האם הטקסט עלול לעשות טריוויאליזציה של החיות המוזכרות בו? איך אפשר להימנע מכך?